תלמה אגמון ז"ל

עת המנוחה הגיעה. קשה לקבל, קשה להבין, קשה לחשוב שכך זה נגמר.
תלמה אגמון, יחד עם שותפה, יזמו, הקימו וניהלו את משתלת נמפיאה.
 
אשה מיוחדת במינה שאין די מלים לתאר את כל מעלותיה. חיוכה המקסים שובה וממיס כל לב, עדינות הליכותיה, נועם דיבורה השקט, יופייה, מקצועיותה, חוכמתה, סקרנותה, תבונתה הרבה וסבלנותה – כל אלה סללו את דרכה שלה ותרמו רבות לעיצוב דמותה של המשתלה.
תלמה שאפה לשלמות בכל מעשיה, אך ידעה לוותר ולקבל בהבנה ובסליחה את כל הסובבים אותה. תמיד חיפשה את החיובי והטוב בכל אחד. צניעותה, כנותה, טוב ליבה אצילותה ויושר דרכיה קנו לה מעריצים רבים. בדרכה המיוחדת ידעה להגיע ולגעת בכל אדם באשר הוא. כל שאלה, כל בקשה תמיד נענתה על ידה בנועם, ברוגע, באורך רוח ומתוך כבוד רב לזולת. לא מקרה הוא שכל מי שהכירה נשבה בקסמיה.
 
כעת, לאחר לכתה, תלווה אותנו דמותה בכל מעשינו. נכבד את צוואתה שנאמרה כשכבר ידעה שהסוף קרב. נשמור על קשר עם כל קרוביה ונשמור על המשתלה כדי שתמשיך לפעול בהשראתה ועל פי דרכה.
היי שלום יקירתנו, תהייה מנוחתך עדן.

"העצים שעלו מן הטל, נוצצים כזכוכית ומתכת. להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל ואמות ואוסיף ללכת" ( נתן אלתרמן )